פרסום בלוג מאת חדוה להב

פרסום זה זמין ל"אורחים"

בנינו את התכנית שלנו תוך התייחסות ומענה למחקרים תפיסות יסוד ואתגרים בהנחלת שפה דבורה:

  1. לכלל שפות האנוש יש יסודות משותפים, ולאדם יש כושר מולד לרכישת שפה שנייה בעת החשיפה אליה (,Chomsky; 1966, Greenberg 1968 .)כלומר, קיים דקדוק אוניברסלי המבוסס על ידע מולד, ודקדוק השפה הראשונה תלוי בדקדוק זה. באופן דומה, דקדוק זה משפיע גם על לימוד שפה נוספת (White, 2003)

  2. רכישה” ו”לימוד” שפה שנייה הם מושגים הקשורים לצורך ולהנעה להשיג שליטה מלאה או חלקית בשפה השנייה.
    רכישת שפה (acquisition) כוללת תהליכי לימוד ספונטניים ובלתי־מּודעים, שאינם מושפעים מהוראה ישירה של מערכת החוקים של הלשון (לב, 1997). הכוונה היא לחשיפה ול”הצפה” של הבאים במגע עם שפה, שהיא חלק בלתי־ נפרד מן הסביבה.
    לכן, הקורסים שלנו, בנויים כמענה לצרכים שונים המאפיינים קהלים שונים. 
    כך, התכנים המובילים כל יחידת לימוד, נבחרו באופן שיניעו ללמידה. 
    תלמידי יסודי ינועו ללמידה מתכנים שונים מאלו שיניעו בני נוער או צעירים המחפשים עבודה.  
    מערכת החוקים של השפה מובלעת בטקסטים ובתירגולים ומובאת ככלי שימושי לשפה. הקורסים לא עוסקים בהוראה ישירה של מערכת החוקים של השפה, הדיקדוק והתחביר, אלא באופן המובלע בתוכן. אנחנו קוראים לזה "דקדוק שימושי". 

  3. קראשן 1981, Krashen)) שהגדיר את ההבדלים בין רכישת שפת אם ללמידת שפה זרה/שנייה, מצא מאוחר יותר נקודות דמיון אחדות בין רכישת שפת אם ושפה זרה ולא רק הבדלים.
    הוא גם מצא שלמידה מודעת של ידע לשוני מוגבלת ללמידת כללי דקדוק קלים ועל כן רק לחלק קטן של ידיעת השפה, ולמעשה חלק גדול של רכישת שפה שנייה כרוך בתהליכים בלתי-מודעים הדומים לתהליכי רכישת שפת האם.

  4. מטרת הלמידה המוצהרת בתוכנית ללימוד העברית במגזר הערבי היא 'יצירת אדם אורייני', שיידע 'לקרוא ולכתוב בשפה הנלמדת ושיוכל להבחין בין אופנויותיה השונות לצורך השימוש בה'.
    תוכנית הלימודים בנויה כדי להגיע למטרה זו במדויק ככל האפשר, ללא מתן חופש ללימוד אקראי. בתוכניות הלימודים האלה עיקר ההתייחסות היא לאוצר המילים ולדקדוק.
    לכן אנחנו מתייחסים לציר התוכן והמניעים ללמידה,  כמרחב לפיתוח שפה ספונטנית, ומרחב חופשי ללמידה אקראית. אנחנו מאפשרים מרחב להאזנה ודיבור כדי שיתרחשו התהליכים הדומים לתהליכי רכישת שפת אם.

  5. אבל לאור הממצאים הנזכרים לעיל מן הספרות עולה השאלה, במיוחד ביחס לתלמידים בגיל צעיר או בשלבים תחיליים של רכישת שפה חדשה: האם רצוי וניתן לנצל את העובדה שלפחות חלק מהתלמידים האלה לומדים באופן אקראי - בנוסף ללמידה מפורשת?
    האם כדאי, אם כן, לכוון ללמידה אקראית של שפה גם בבתי הספר? ואם כן, עד איזה גיל (או כיתה) ? האם אפשר בכלל להמשיך ולשלב למידה אקראית בהוראת שפה בבית הספר בגילים מאוחרים יותר?
    מחקרים פסיכולינגויסטיים רבים הראו שלמידה אקראית נמשכת למעשה כל החיים, בצורות שונות.
    ניצול הכושר הטבעי הזה של האדם עשוי להקל על תהליך הלמידה שבה מעוניינת החברה, ובחברה כוונתנו גם למשרד החינוך, לבתי הספר, למורים ולהורי התלמידים. 

  6. אסטרטגיות של רכישת שפה ושימוש בה כוללות שליפה, חזרה ותקשורת תוך כדי הכללה, העברה, מעתק, שימוש בפרפרזות, ולחלופין — הימנעות.
    לכן, משחקנו את תהליך הלמידה. המרחב המשחקי, מגן על הלומד, מאפשר התנסות והסרת חסמים ומגננות באופן לא מודע, המשוב והתגמול מידיים וטווח התסכול מצומצם. בתהליך המשחקי, הלומד, נדרש לשלוף, לתכלל, להסיק מסקנות, לחזור על דברים, להעתיק לחזור, לחקות, ליישם ולהפעיל אסטרטגיות מגוונות באופן בלתי מודע.

  7. באופן כללי, כאשר מדובר ברכישת שפות, יש הסכמה כללית בקרב בלשנים, שהרכיב החיוני בתהליך רכישת שפת אם או שפה שנייה הוא החשיפה.
    ילד לומד את שפת אמו, על ידי חשיפה לשפה מינקות. גישה זו תואמת את תורתו של חומסקי, תיאוריית הדקדוק האוניברסאלי, המצביעה על כך, שלכל אדם בריא יש מנגנון מולד, המאפשר לו לפתח את דקדוק השפה אליה הוא נחשף.
    אכן, ילדים ילמדו את שפת אמם ללא קשר לחיזוקים, תיקון טעויות וכד'. 

תגים:
[ עודכן: שלישי, 16 יוני 2020, 10:55 PM ]

הערות