Shoo-Fee

אלמאד'א? למה הקמתי את שופי?

דמיינו שאתם מכירים אנשים נהדרים, איכותיים, וברור לכם שיש לכם הרבה מהמשותף, ואתם ממש רוצים לדבר, אבל המחסום, הוא פשוטו כמשמעו, הביטוי, "אין לנו שפה משותפת" לא כמטאפורה, אלא פשוטו .. אתם לא מדברים את אותה השפה!
כשעברנו לפרדס חנה, בואך וואדי ערה, פגשתי אנשים מסקרנים, איכותיים, נהדרים, ולא יכולתי לפתח שיחה עמוקה איתם, כי הם מדברים ערבית ואני עברית, ואנחנו לא מכירים את השפה אחד של השני על בורייה, התסכול, הלך וגבר ונהיה מעורר לפעולה.
מן המתבקש היה שאלמד ערבית ואוכל לתקשר עם דוברי הערבית בישראל. אבל זה לא היה הפתרון המתבקש. אולי הייתי סוגרת את הפינה אצלי אבל החוסר בשפה המשותפת סביבי גדול ומשפיע על תחומי חיים כל כך נרחבים אצלי ואצל חברי שאינם דוברי עברית מלאה ובטוחה!
חשבתי שתושבי המקום הזה מן הראוי שתהיה להם שפה משותפת. שפת דיבור ותקשורת משותפת.
התחלתי ללמד עברית מדוברת (דבורה) בבתי ספר. תלמידי חטיבת ביניים בבתי ספר ערביים, שלומדים כבר חמש או שש שנים ולא מצליחים לנהל שיחת הכרות בסיסית.
נחשפתי לפער בין מה שלומדים התלמידים הערבים בבית הספר בשיעורי העברית, ליכולת שלהם להבין ולדבר את השפה הדבורה.
נחשפתי למחירים הקשים שמשלמים צעירות וצעירם, מבוגרות ומבוגרים על העדר היכולת לדבר עברית.
חשבתי על מדינה דו שפתית אבל אז נחשפתי לנתונים המעציבים, על היקף לומדי הערבית בקרב דוברי העברית כשפת אם בישראל, והבנתי שאין לי זמן להלחם בענקים. אני יוצאת לפעולה, באזורים עם מעט יותר תקווה, ללמד את הערבים עברית דבורה.
התחלתי לחלום על חברה שיש בה שפה משותפת, מבלי לעלרער על מעמד השפות האחרות

כך נולדה שופי,

בתחילה, היו שעורים פרונטליים בבתי ספר, יסודיים, חטיבות ביניים, בחוגים, בקורסים לעברית תעסוקתית ובקורסים להעצמה נשית.
החוסר בשיטה מעודדת שיח שמהווה סביבה דוברת עברית, או במילים אחרות, שיטה ללימוד עברית בעברית, עלה באופן ברור מהשטח.
החוסר בתכנית סדורה, שמתמקדת בשפה הדבורה, נגלה לי מהרגע הראשון.
וכך, משך שש שנים, פיתחתי שיטה מערכי שיעור וכלים יחודיים.
בראש וראשונה התלמידים שלי רכשו ביטחון, הם היו סקרניים מאוד אלי ולתרבות שלי,הם נהנו ללמוד, הם העשירו את השפה ונפטרו מהביטויים המעונבים שרכשו בבית הספר כמו למשל לומר הנני במקום אני... בתחילה היחס היה חשדני, אבל ככל שהם נחשפו, לשפה ולתרבות שלי, החשדנות פחתה והרצון להתקרב ולהכיר גברו.
תלמידים אהבו את התכנית והתכנית התרחבה. הכשרתי מורים שלימדו את השיטה ויצאו ללמד בבתי הספר.
גדלנו והתחלנו לחלום על הצעד הבא, על הרצון שלנו להגיע לכל תלמידה בחורה או אישה ובהתאמה גם בלשון זכר, ולתת להם כלי לחיים. כלי שיתן להם יתרון בקו הזינוק להצלחה בחיים.
ואז הגיעה הקורונה... לא יכולנו לפגוש את התלמידים שלנו, לא יכולנו לשחק איתם במשחקי הלמידה היחודיים שפתחנו, לנהל איתם שיח, לא יכולנו לשחק משחקי סימולציה ותיאטרון, ובעיקר חששנו שזה יקח הרבה זמן.
אז הדבר שאני עושה כל חיי זה חולמת ומגשימה. הקורונה הייתה הזדמנות פז בשבילי להגשים את החלום.
כך נולד האתר של שופי, אתר לומדות, לפיתוח השפה הדבורה בקרב קהלים מגוונים בחברה דוברת הערבית בישראל..